אות חיים 6# (23/08/2018)

אות חיים 6# (23/08/2018)

עוד מלחמה צבעים פקדה את המחנה, שוב סיימתי במקום השני הפעם עם הקבוצה הזהובה. סוף המחנה התקרב והכל נראה אמיתי יותר בהקשר של תחושת סוף. 

השבת האחרונה עם החניכים, הייתה רוויית גלידות וממתקים, אני חושב שכדי לשכך את הסוף שהלך והתקרב. השיר אחרון בסונג סשן לא הותיר עין אחת יבשה, אם בסשן הראשון ידענו שיש עוד סשן וזה לא באמת הסוף אז זה לא היה המקרה.

את יום שבת הקדשנו לאריזה של כל הציוד (הרב מאוד!!!) של ילד הביא, למחרת בבוקר כבר הילדים רצו לחיק ההורים, כמה תמונות עם המדריכים ונפנוף אחרון לשלום. אוף! סוף זה תמיד כל כך קשה אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה ארגיש את זה ב24 שעות האחרונות במחנה. 

באותו הערב היה לנו הפנינג עם הפעלות לכל המדריכים, אבל הדבר שהיה הכי כיף היה שלא היה הגבלת זמן ללילה, ארי, אלון (מדריך הצופים המחנה)ואני יצאנו משטח המחנה לשחייה לילית באגם שנמצא מחוץ מחנה. 

תקופת המחנה הייתה ללא ספק כמו שחברי הטוב הבטיח "הקיץ הכי טוב בחיים שלך". אני אתגעגע כל כך לכל האנשים וכמו שנהוג לומר במחנה "10 ל 2" עשרה חודשים מכל השנה מחכים רק בשביל חודשיים, אני כבר התחלתי לספור.

מאז, הספקתי לבלות יום נוסף בניו יורק אותו הקדשתי לצ'יל בסנטרל פארק, את הלילה ביליתי בהוסטל נחמד בברוקלין בחברת אנשים טובים מכל העולם: בנגלדש, אוסטרליה, קרואטיה, אנגליה, ארצות הברית (...)

אתמול הגעתי לבוסטון עם כמה חברים מהמחנה, טיילתי בהרווארד, ו'בדרך החופש' בוסטון הרבה (הרבה) יותר רגועה מניו יורק וזה בדיוק מה שהייתי צריך.

תמונות בהמשך, אל תכעסו. נתראה ביום הטיסה חזרה אל ארץ הקודש 

Booking.com