אות חיים #7 (30/08/2018)
אזהרה, זה הולך להיות ארוך, אבל באמא שלכם תנו לי, זה האחרון - קחו כוס קפה ותהנו מהזמן.
אות חיים #7 (30/08/2018) ואחרון :-(
יומיים וחצי בערים שואנות נתנו את האות לחפש דרכי חזרה אל חיק הטבע. חמש שעות נסיעה באוטובוס, עם שעה של עיכוב ומצאתי את עצמי בנורת' קונוויי(North Conway ), ניו המפשיר. המטרה, טיול הליכה, אופניי הרים, קיאקים. את הלילה העברתי בקמפינג מאולתר, על שולחן פיקניק שעל יד אגם ייפיפה במרחק חצי שעה הליכה ממרכז העיירה. בבוקר שלמחרת בעזרת אנשים טובים הגעתי למרגלות הר וושינגטון.
ההר התנשא לגובה של 1917 מטרים, הפסגה הגבוהה ביותר בכל ניו אינגלנד (מסצ'וסטס, ניו המפשיר, ורמנוט, מיין) אמנם קצת יותר נמוך מהר החרמון, אך העלייה אל ראש ההר הייתה באורך שישה קילומטרים מה שאומר תלולה מאוד, והמתנות שלכם בתיק שלי לא הועילו במקרה הזה.
יום למחרת נסעתי חזרה לנורת' קונוויי הפעם בשביל טיול אופניים ושיט בקיאק.
נכנסתי אל חנות טיולים שגם משכירה ציוד לדברים האלה, נתקלתי במוכר שנראה דיי קשוח ושאלתי כמה יעלה לי התענוג, הוא אמר שיש לו שני סוגי אופניים אחד ב54$ והשני ב37$ הוסיף ואמר שקיאק יעלה לי 80$, היה ברור שזה לא בשבילי ואני כבר חשבתי על האוטובוס חזרה לבוסטון. מוקדם יותר סיפרתי למוכר מי אני ומאיפה אני, ובעודי צועד אל עבר היציאה הוא אומר לי לחכות רגע, לא הבנתי אבל נשארתי. כשהוא סיים עם הלקוחה שהייתה לפניי הוא אמר "לכבוד זכר חברי הישראלי שמעון שנהרג בהתרסקות מטוס אני אתן לך את האופניים במחיר שנוח לך" השבתי "עשרים דולר" והוא לא הסכים - הוא נתן לי אותם בעשר.
נכנסתי אל חנות טיולים שגם משכירה ציוד לדברים האלה, נתקלתי במוכר שנראה דיי קשוח ושאלתי כמה יעלה לי התענוג, הוא אמר שיש לו שני סוגי אופניים אחד ב54$ והשני ב37$ הוסיף ואמר שקיאק יעלה לי 80$, היה ברור שזה לא בשבילי ואני כבר חשבתי על האוטובוס חזרה לבוסטון. מוקדם יותר סיפרתי למוכר מי אני ומאיפה אני, ובעודי צועד אל עבר היציאה הוא אומר לי לחכות רגע, לא הבנתי אבל נשארתי. כשהוא סיים עם הלקוחה שהייתה לפניי הוא אמר "לכבוד זכר חברי הישראלי שמעון שנהרג בהתרסקות מטוס אני אתן לך את האופניים במחיר שנוח לך" השבתי "עשרים דולר" והוא לא הסכים - הוא נתן לי אותם בעשר.
הייתה רכיבת מהנה, החלפנו כתובות מייל והצטלמנו יחד, חיפשתי את הסיפור של שמעון ומצאתי כתבה על ההתרסקות ושלחתי לו אותה. בסוף היום חזרתי לבוסטון וביומיים הקרובים התארחתי אצל חברה מהמחנה שלומדת בMIT.
אני לא תייר רגיל - את זה כבר הבנתי בשנה שעברה כשלמרות כל האזהרות של יבגני ניסיתי את הbanya בסנט פטרסבורג. הפעם קיבלתי הצעה מפתה להצטרף לסיור לא רשמי על הגגות של MIT, הorange tour.
באחת עשרה בלילה התאספנו במעגלים של עשרה אנשים, אני וכל הסטודנטים שנה א' לעתיד בראש מורכן ובשקט מוחלט חיכינו להיבחר על ידי סטודנטים מבוגרים יותר שמדריכים את הסיור. אחרי שנבחרנו נעמדנו בטור והלכנו בשקט מוחלט האחרונים האחרונים בצה"ל הובלנו לאולם שם הסבירו לנו את החוקים של הסיור, לדוגמה שאסור לקרוא למדריכים בשם הפרטי אלא Jack. במהלך הסיור עברנו בכל המסדרונות הצדדים של האוניברסיטה וטיפסנו אל הגגות שם שמענו מור"קים על כל מיני מתיחות שקרו במרוצת השנים, כמו על זה שהעמידו מכוניות על הגג של הבניין הראשי, הסיור נמשך עד 3 בלילה ונגמר בארוחת בוקר מפנקת!
שאר הימים בבוסטון היו מהנים לא פחות, התמזל מזלי וקיבלתי סיור פרטי בהרווארד מפרופסור באוניברסיטה, הסיור היה מרתק מפתיע ומצחיק.
אחד מהדברים שהפרופסור סיפר לי היה שכדי להיות סטודנט אמיתי בהרווארד צריך לעשות שלושה דברים. אחת - לרוץ עירום בשלג בלילה, שתיים - לעשות סקס בספרייה, שלוש להשתין על הרגל של הפסל שכל התיירים נוגעים בה, כמובן שהוא אמר לי את זה אחרי שהוא אמר לי ללכת להצטלם שם...
בשאר הזמן ביליתי בחברת חברים של המארחת שלי הסטודנטים שם כל כך מוזרים !! אבל זה מה שהופך את המקום למה שהוא, כמו שאומרים if you can't bit them join them, כך צבעתי את השיער שלי בצבע המזעזע הזה באחת מהעמדות ביריד שלהם.
מבוסטון טסתי אל שיקגו, שם פגשתי את חברי - שהוא כמו משפחה אריק, את הסיפור שלי איתו היריעה כל כך קצרה מלהכיל.
המסע הזה היה כל כך מופלא, ואני עוד לא באמת מבין שהכל נגמר, כל שיערה מיותרת צריכה לרדת מהפרצוף שלי עד יום ראשון, אבל החוויות יישארו לנצח.
אני מאוד מתגעגע אל כולם, ובבקשה שנתראה בשבוע הקרוב.
תגובות
הוסף רשומת תגובה